ספיידרמן אין דרך הביתה ביקורת: גילויים מפתיעים!

ספיידרמן: אין דרך הביתה – כשגיבורי על מצטלמים על הסקירה

לאחר צפייה בסרט "ספיידרמן: אין דרך הביתה", עשיתי את מה שכל צופה אמיץ היה עושה – לקחתי את הדעות שלי וזרקתי אותן לתוך תיבת פנדורה של גיבורי על, זיכרונות ומחשבות מבלבלות. נכון, כל סרט גיבורי-על כאילו יושב על כיסא קעקועים של שלל צפיות שיווקיות, אך דווקא כאן קיבלנו ערבוב של רגשות, הומור ודרמה עם פלאי הקולנוע המודרני.

מהם הפרקים בסיפור הענק הזה?

הסרט מתחיל בדיוק במצב אי הנוחות הידוע של פיטר פארקר, כשהזהות שלו נחשפת לעולם. הוא נכנס למצב שבו כל צעד נוסף שלו מרגיש כמו ריצה בתוך צמר גפן מתוק של תסביכים. זה בעצם תסריט חמוד שמהווה הקבלה לחיים האמיתיים של כל אחד מאיתנו: אהבה, אכזבה, דילמות שהמכנסיים שלנו לא יכולים לקלוט.

עולמו של פיטר מתהפך

באמצע הדילמה הזו, פיטר מחליט להגיע למקום האולטימטיבי שיציל את המצב – למרפאה של דוקטור סטריינג', כי מה יותר טוב מלהיפגש עם קסם זורם שאף אחד לא יודע איך להתמודד איתו? דוקטור סטריינג' בואו נגיד, לא מבריק כמו הגיבור המוביל שלנו, אבל הוא כמו הביאו לי קפה ביד השנייה שלכם – זה אמנם רעיון טוב, אבל התוצאות לא תמיד משתלבות במדויק.

האויבים איומים, אבל האם הם מצחיקים?

• וחוזרים שוב ושוב: נראה שהבמאים קיבלו את ההרגשה של "כמעט כל מה שפוגע חזק בספיידרמן – מה שגידול שלך!"
• ההומור הכהה של גיל ספיידר: עשו מקום, כולם! הגישה הסרקסטית והמשעשעת של פיטר בהחלט מוסיפה לסרט.
• ונזור כלליגן: אויבים חוזרים מהעבר… הם כמו סושי ישן: תמיד ישאלו אותך "איך אנו מכינים את זה מחדש?"

מהם הסודות של העולם המתרחב?

נכון, מדעי הקולנוע אינם מדע מדויק, אבל על פי ההיסטוריה, גיבורי על הם כמו חלב עם תוקף – הם מתמזגים ומתחברים עם עוד ועוד דמויות – בהתאם לביקוש של הקהל. כאן מגיע תורם הסודות – האם זאת החזרה של הדמויות שאהבנו או סתם חידוש הכסף של המוצר?

החזרים מבולבלים

ולכאן זה הולך להיות מעניין. הסרט נהנה מדואליות בין ניתוק מהעבר לבין הדמויות שכולנו הכרנו. זה כמו לערוך רשימה לאורחים – תוסיפו את כולם, ואת Herb שכשתשאלו אותו "היכן היית?", הוא יגיד "הייתי בבר עם ספיידרמן, אבל הוא היה עם המזל של עכברים, אז מיהרתי ללכת!"

וכשאין דלתות גרועות, מה קורה?

הסרט מציב כמה תפניות לא צפויות והתמקדות במשמעות של "הבית". האותיות בולסות אותנו בכל פינה, אבל הקצב של הסרט בהחלט שומר אותנו בתנועה. כל שינוי בעמודה יביא לנו פיתולים והפקה מוערבת.

ואיפה כל המעריצים?

אחת השאלות החשובות בסרט הזה היא האם המעריצים באמת מרגישים שיש חיבור לדמויות אחרי שנים של הכנה שרק הולכת ונמשכת. נכון, זה מעורר סערות, כמו טאג של "אודליה" באינטרנט – יתחילו לדבר על דיפלומה גבוהה של גיבורי על?

שאלות ותשובות מעשירות

• ש: האם הדינמיקה בין פיטר לדוקטור סטריינג' מצליחה?
  ת: בהחלט! הדיאלוגים שלהם בהחלט מצליחים לייצר הומור מול הקסם.
• ש: האם החזרות של אויבי העבר היו יתרון או חיסרון?
  ת: זה לא חיסרון, זה מוסיף עושר לדמויות ומשאיר אותנו בסקרנות.
• ש: האם נראה עוד סרטי ספיידרמן באופק?
  ת: כנראה, זה כמו להתכונן למסיבת סיום – תמיד יצא לכם עוד לבוא!

בדרך הביתה, מה המסקנה?

לסיכום, "ספיידרמן: אין דרך הביתה" מספק שפע של רגשות, המון הומור, ועשרות סיבות להרגיש שאת/ה חלק מהעולם המופלא והלא שלם של גיבורי העל. גם אם לפעמים זה נראה כמו יקום מקושקש מדי, הסרט של ספיידרמן בהחלט נותן סיבה לחזור ולהרגיש במשפחה – סוג של משפחה של גיבורי על שמביאה את עולם הפנאי לכמה דרגות למעלה. אז כל מה שנשאר זה לקוות שגם הסרט הבא לא יאכזב אותנו – כי מה כבר יכול להשתבש בסיפור על גיבור עם מכנסיים צמודים!